יום חמישי, 23 בפברואר 2012

יום שני הארור

כפי שאפשר לשים לב, אני ממשיכה לסגור חשבונות עם ימות השבוע....
לאן נגיע עם עם זה? (כי בכל זאת, יש רק שבעה ימים בשבוע), באמת, ימים יגידו....
אז למה אני שונאת את יום שני?

לא, לא הפכתי את יום המנוחה שלי ליום א' (שזה נותן סיבה מצוינת לשנוא את יום שני), גם לא המרתי את דתי, פשוט בעלי האהוב, שרגיל לחטוף מכות בימים א' וד' (במסגרת אימוני הג'יאוג'יצו שלו), החליט עכשיו שזה לא מספיק לו והוא חייב לחטוף מכות גם בימי שני.
זה לא שיש לי איזה בעיה ממש גדולה עם זה שהוא חוטף מכות שלושה ימים בשבוע, פשוט לאימון של ימי שני הוא הולך ישר אחרי העבודה במקום לחזור כהרגלו הביתה בשמונה בערב ולתחוב את שני התינוקות שלו למיטות שלהם בעודם מוחים, מייללים, מכפכפים זה את זה ואת אמם (בימים בהם הוא לא בבית... את אביהם הם לא מעיזים לכפכף), ואז להתחיל לריב עם שני הילדים הגדולים שלו שיסיימו כבר לסדר ילקוט, להתקלח ולעוף כבר למיטות שלהם.

כבר ביום שני בבוקר אני יודעת שעדיף שיהיה יום שלישי, כי יום שלישי (לרוב) הוא יום האפטר, היום בו בעלי מגיע קצת יותר מוקדם ואמור לבלות זמן איכות עם משפחתו (כתבתי "אמור" כי אם יש לו איזה משהו חשוב של העבודה, זה דוחה הכל ואנחנו יכולים רק לשמוע שיש מישהו שנמצא בחדר העבודה ומתקתק רבות על המחשב, אבל אנחנו לא ממש רואים אותו... למעט התינוק שעסוק בלהחריב את כל ציוד היצירה שלי שנמצא בחדר העבודה וחוגג על הכפתורים והסרטים שלי בזמן שאבא שלו אמור לשים עליו עין) וכך אם תקלעו לביתי בימי שני, תמצאו יצור אחד עצבני, מיוזע, פרוע שיער ומלא כתמי אוכל שמרחו עליו אנשים צעירים בבית (היצור הזה הוא אני, אם עוד לא הבנתם), ואם תגיעו איזה שעה-שעתיים מאוחר יותר, תמצאו עוד יצור, מקולח, מאושר, מסורק שיער, אבל עם תחבושת אלסטית (במקרה הטוב) או אפילו גבס (וכבר היו דברים מעולם) מסתובב לו באושר בבית (וזה בעלי).
____________________________________________________________________________

הפעוט: "אמא, ממה מורכב הגזר, זה מקמח?"
אני: "לא חמוד שלי, זה לא משהו שבני אדם הכינו, זה צומח באדמה"
הפעוט: "אבל איך זה יכול להיות? מה, אף אחד לא הכין אותו?"
אני: "זה אלוהים שם הכל באדמה, הוא יצר את העולם שלנו"
הפעוט (חושב שנתיים על התשובה שלי), "אבל אמא.." (עוברות עוד איזה 10 דקות של מחשבה מאומצת, בינתיים אני מוציאה כביסה מהמכונה).."אבל..אבל אמרת..." (שקוע בהרהורים עמוקים, אני מסיימת לתלות כביסה והולכת לבשל, הפעוט הולך אחרי).."אבל אמרת לי על אלוהים..." (עומד לידי במטבח ומדבר ממש ממש לאט)..."אבל... כששאלתי אותך אתמול על אלוהים, אז אמרת לי....(מכפכף קלות את אח שלו שמגיע למקום לראות אם יש משהו בהישג יד לחטוף ולאכול)..."אבל אמרת לי שאלוהים נמצא בלב של כל אחד מאיתנו, אז איך הוא יכול להכין גזר? אז זה אומר ששיקרת, ולשקר זה לא יפה...." (את הסוף הוא אומר ממש מהר, מסתובב והולך).

יום שישי בצהריים, בעלי ואני מוציאים את שני הקטנים מהגנים שלהם, בעלי מושיב את הפעוט על הגדר הקרובה ומנקה לו חול מהנעליים (אפשר להקים ארגז חול חלופי מכמויות החול שיוצאות מהנעליים הקטנות האלה...).
בעלי (מנסה להתבדח עם הפעוט): "כשאני אסיים לנקות לך את החול, אני אשב על הגדר ואתה תנקה לי את החול, בסדר?"
הפעוט: "אבל אתה לא היית בחול בכלל, וזה אומר שאין לך חול בנעליים, אז זה אומר שאתה משקר...ולשקר זה לא יפה..."

קשה, קשה להיות קטן ולהבין כפשוטו כל מה שאומרים לך (וגם, אולי, להיות קצת חסר חוש הומור...).
____________________________________________________________________________

הפעוט (אומר משפט שציפיתי לשמוע ממנו לפחות בעוד 10 שנים): "אמא, את לא מבינה אותי ...בכלל...".
____________________________________________________________________________


השבוע, אחרי חיים ארוכים של ישיבה על הספה (לרוב תוך גריסת שוקולד), ולאחר שהצוואר שלי משמיע קנאק מוזר כזה בכל פעם שאני מסובבת את הראש, קמתי ונרשמתי לי להתעמלות נשים.


הפקידה אצלה נרשמתי: "מה את רוצה להשיג? היית רוצה להתחטב? לחזק את השרירים? להצר היקפים? להעלות סיבולת לב ריאה?, מה המטרות שלך?"

אני: "מה?, זה עושה את כל הדברים האלה? חיפשתי לצאת קצת מהבית...."


ועוד בנושא התעמלות:
אני (חוזרת משיעור ראשון ומספרת חוויות לבת שלי ששוכבת כבר במיטה לפני השינה): "אל תשאלי, מסתבר שצריך להוריד את נעלי הספורט בשיעורים, והייתי עם גרבי ניילון... איזה פדיחות"
הבת שלי (מזועזעת עמוקות, לא ברור אם תצליח להירדם הלילה מחמת הגועל והטראומה): "אמא, זה לקח לחיים, לעולם לא הולכים לשיעור ספורט עם גרבי ניילון, לעולם..." (צודקת, למה לא התייעצתי איתה קודם?)

ועוד בקטנה:
לנעול נעלי ספורט (בסדר, אז זה היה על גרבי ניילון...ועוד חומות...אין גבול להשפלה...), להשאיר מטבח גדוש כלים, תינוק מייבב אחד, פעוט חופר אחד, ילד גדול אחד שלא מבין את שיעורי הבית שלו במתמטיקה, ילדה אחת שצריכה עבודה למחר והמדפסת (כרגיל) לא עובדת, בית מבולגן ובעל אחד (לא, אל תתחילו לרחם לי עליו...אני עוברת את ההתעללות הזאת כל ערב...), וללכת....
אח...איזה כיף זה....
____________________________________________________________________________

נכון עבר קצת זמן מאז הרשומה האחרונה? אז התינוק למד מאז אולי מילה אחת, והמילה הזאת היא "תותית".
כן, כן, אני יכולה לראות את גלגלי השיניים במוח שלכם מסתובבים בעצבנות ואתכם אומרים לעצמכם: "מה?, מה זה תותית? למה הוא צריך את המילה הזאת? זה מה שהוא למד?"


ובכן, גם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, ואף הגדלתי ואמרתי לתינוק את דעתי: "למה אתה צריך לדעת דווקא להגיד "תותית" ולא להגיד למשל "אמא"? (ואז אני חוזרת ואומרת, "אמא, אמא, אמא"), איך זה בדיוק יקדם אותך בחיים?"

תותית זו תכנית שמשודרת בטלויזיה בדיוק בשעה בה אני נכנסת עם שני הקטנים מהגן, ואז הם חולצים נעליים (לצערי לפעוט עדיין נותר ארגז חול שלם בנעליים, אפילו אחרי ניקוי יסודי, ואז הוא מתיישב ועוד כמה ערימות נשפכות לו מהכיסים...), ושניהם רבים מי יישב לאמא על הברכיים (ובסוף שניהם יושבים, כל אחד על ברך אחרת, ומדי פעם מעיפים אחד לשני איזה כאפה קטנה) ורואים את התכנית הזאת שנקראת "תותית" שהיא בעצם תכנית לגמרי של בנות ויש בה דמויות קטנות ורודות ומתוקות ביותר.
עם הזמן התאהב לו הפעוט בתותית (למרות שאפילו אם תקחו לו את כל תחתוני גיבורי העל שלו ואת תחפושת הבאטמן שלו שכבר שבוע הוא ישן איתה במיטה, הוא לא יודה בזה...בחיים).
והתינוק, שראה שתותית היא אטרקציה בבית, התחיל בעצמו להגיד: "תו-תית" וכך יצא שהוא למד את המילה הלא שימושית הזאת.
הבעיה היא, שהוא אומר את המילה הזאת באופן הכי הכי מתוק בעולם, ומאז שלמד אותה, בני הבית מג'ננים אותו: "תגיד תותית, תגיד תותית"
אבל מה חשבתם? שהתינוק פראייר? ישר הוא צועק לנו:"לא תו-תית, לא תו-תית...".
____________________________________________________________________________
לפני מספר שבועות נפגשתי עם חברות לערב נהדר של אוכל ויצירה, למפגש הכנתי את המתנה הקטנה הזאת, נרתיק ינשופי לפלאפון (ענת, מייה וגילי, מה יהיה? לא תכננו מפגש נוסף מתי שהוא?).

נרתיקי הינשוף עשויים מלבד כמובן.




ותמונה עם אותם ינשופים אבל רקע אחר (אולי הרקע יתעתע בכם ותחשבו שעבדתי מאוד קשה ועשיתי המון המון נרתיקים כאלה...)






שיהיה סוף שבוע רגוע ומצוין

תודה על כל התגובות הנהדרות שאתם משאירים לי (טוב, אין אף גבר שקורא את הבלוג הזה, כולל בעלי, ולכן אני מתקנת את עצמי: "תודה על התגובות הנהדרות שאתן משאירות לי").
יש איזה שמועה כזאת שבבלוגר הוסיפו אפשרות לענות חזרה לתגובות, אבל טרם מצאתי את האופציה הזאת.

נשיקות וחיבוקים
מקופלת

67 תגובות:

שירה אמר/ה...

איזה כיף לקרוא אותך על הבוקר. בבקשה תכתבי יותר!

mekoopelet אמר/ה...

הי שירה, יא, מצאתי איך להגדיר בבלוגר את האפשרות להגיב חזרה לקוראים שלי.
אז תודה ענקית שאת פה, גם אני מאוד רוצה לכתוב יותר, ובדרך כלל יש לי אפילו על מה לרשום...אבל הזמן....אוח, אין זמן...

Lital Mordechai אמר/ה...

חחחחחחח אין דברים כמוך! כותבת את הכל כל כך טוב שפשוט מדמיינים את חייך כסרט :) את תותחית! (אחות של תותית ;) )
וגם אני לא מצאתי את האפשרות ההיא של התגובות :/

הגריטה-hagar am אמר/ה...

את חמודה ומצחיקה ותותית בעצמך :-)

קשת זאבי אמר/ה...

את משובחת- הן בכתיבה המשעשעת (על דברים שחלקם כלל לא משעשים :-) ) והן ביצירות המדהימות שלך!
כיף גדול לקרוא אותך!

mekoopelet אמר/ה...

תודה, ליטל, איזה כיף לדעת שאני תותחית.
בנוגע לתגובות, צריך להכנס להגדרות הבלוג ולבטל את האפשרות של חלון תגובות קופץ (שנאלצנו בזמנו לשים כי אנשים לא הצליחו להגיב בבלוג...) אלא להפוך את התגובות ל"מוטמעות" בדף עצמו.
תכתבי לי אם את לא מצליחה וארשום את הנתיב המלא איך לעשות את זה.

mekoopelet אמר/ה...

הגריטה, תודה, זאת מחמאה אדירה אצלנו בבית, להיות תותית.

חגית אמר/ה...

כיף לקרוא אותך! ואגב, אם הם צופים בטלוויזיה, יש לך (קצת!) זמן איכות! אני מנסה נואשות לשכנע את ניצן לראות טלוויזיה, וזה פשוט לא הולך. לגמרי מגיע לי על זה שאני מטיפה שטלוויזיה זה רע! :-)

Unknown אמר/ה...

איזה כיף לקרוא את הרשומות שלך!
את כותבת כ"כ טוב ומצחיק, אין דברים כאלה!
:-)

פייה שימושית אמר/ה...

את משמחת לב ענקית, את!
כיף כשאת כותבת, גם אם זה מרגיש לא מספיק. האמת, עם ארבעה ילדים דורשי תשומת בבית, אני בכלל מעריצה אותך על זה שאת מגיעה לכתוב. וגם על ההתעמלות...
לימור

דנא אמר/ה...

איזה כיך עכשיו יתווספו לנו גם חוויות על היתעמלות... משובחת לגמרי את.צחקתי לע כהוגן מהתאור של בעלך החבול אך מאושר. מתגעגעת. נשיקות.

אנונימי אמר/ה...

זהו, סופית, אני רוצה להיות חברה שלך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ציפי לוין אמר/ה...

אני מורידה בפנייך, כרגיל את הכובע. שלי כבר די גדולים ובורחים לטלויזיה/מחשב לבד. צריך כוחות גדולים ככ לקטנטנים האלה, אבל-יש סיפוק. תמיד את יכולה לספר שתותית הוא הכינוי שלך בבית..... דרך אגב הייתי בטוחה שהינשופים הם תותית! רק כשהמשכתי לקרוא הבנתי שלא ממש, אבל הם נורא חמודים. סופ"ש מקסים.

ליאת266 אמר/ה...

אין עלייך! תענוג לקרוא אותך..
בהצלחה בספורט!

דפנה אמר/ה...

גם אני מאוד התרגשתי לגלות את האפשרות הזאת בבלוגר. סופסוף תפסו שכל!

הינשופים מדהימים ואני שואבת הנאה רבה מציטוטי הילדים שלך.

ישר כח :)

אני כאן בגלל אשתי אמר/ה...

מענג לקרא
תודה
שי

מייה אמר/ה...

טוב קרעת אותי מצחוק.... אני מזדהה לחלוטין עם עניין בכאפות בין הילדים. אצלי נראה שזה בילד אין ביחסים בינהם. את מדהימה אותי כל פעם מחדש... איך את עושה הכל????
אני מאוד מאוד אוהבת את הנרתיק שקיבלתי ממך ומתגאה בו בכל הזדמנות. חייבים להפגש שוב. אני מאוד מתגעגעת. נשיקות
מייה

אנונימי אמר/ה...

דורית יקירתי בקר טוב,
גם על פני עלה חיוך רחב למקרא הרשומה המשעשעת (אותי,לא אותך...) שלך.אני שמחה שיש לך בית נורמלי,ישראלי,רגיל,ושיהיה תמיד כך,ותתנחמי בזה שעוד מעט,לפעוטים יהיו פעוטים משלהם וגם הם לא יבינו איך היה מקום לרגל בתוך הנעל...והגדול יריב עם בנו/בתו על סידור הילקוט,ולמשטרת האופנה תהיה אחת כזאת משלה בבית.
שבת שלום,רגיעה ומנוחה.
חיה שורץ

אנונימי אמר/ה...

דורית
כמו תמיד אני קוראת בחיוך ונהנית איך שאת לוקחת את היום יום המתיש והופכת אותו למצחיק עד דמעות
הכתיבה שלך נהדרת והינשופים משגעים!
תהני ביציאות מהבית!
ציפי

פרח46 אמר/ה...

דורית,

את ענקית! הכשרון לקרוא אותך ולמעשה לראות בדמיון את הכל באופן כל כך ריאלי.
הינשופים נפלאים ובהצלחה בהתעמלות.
טוב שיש לך תיעוד של פניני הלשון של הקטנטנים.. בעוד כמה שנים תוכלי להקריא להם ולהמשיך לחייך.
סופ"ש נפלא.

לימורוש אמר/ה...

אני מחכה בקוצר רוח לקרוא את הבלוג שלך! בכל פעם מחדש את מצליחה לרגש אותי, להצחיק אותי, ואני מוצאת את עצמי שם...איתך ... בסיטואציות דומות!
את מדהימה! אמא נפלאה, ויצירתית !!
תענוג!!

יעל.קיפודים אמר/ה...

גדולה מהחיים! והאמת היא שאת סופר-וומן מפרגנת לבעלך משו-משו! ברור שמגיע לך קצת ספורט (אבל לג'נגל ארבעה ילדים זה לא ספורט?)
הינשופים האלה נהדרים ואני בטוחה עדיין שעבדת עליהם קשה.
מעניין אם כשאת מגיבה לתגובה המישו שהגבת לו מקבל על זה עדכון... תגיבי, נעשה טסט :-)

נחמה שור-סודות מחדר התפירה אמר/ה...

את פשוט מעולה, ישבתי לי פה ונקרעתי.
תכתבי יותר זה ממש כיף לקרוא אותך.
ומזדהה עם כל מילה על העבודה של הבעל ו4 ילדים.
רק שבמקרה שלי זה 4 בנות.

מושית10 אמר/ה...

נעים מאד לפתוח את הבוקר עם רשומה שלך. את כותבת נפלא על ענייני שגרה של יום יום. הינשופים מאד חמודים וצבעוניים.

yafa אמר/ה...

משעשעת מוכשרת וכנראה גם היפראקטיבית? אני אישתו. אז גם בנים קוראים אותך

galit אמר/ה...

אין עלייך. אלופה!
אני נהנית מכל פוסט שלך.
זה הזמן להוציא ספר "סיפורים מהבלוג"

Hadarling אמר/ה...

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
רגע ואני חייבת עוד קצת
חחחחחחחחחחחחח וגם
חחחחחחחחחחחחח
כי ממש ממש הצחקת אותי!!!! כהרגלך...
מנסה לדמיין את התינוק אומר תותית וזה נראה
לי מחזה שאסור לפספס!!! מתוקקקקקקקקקק
הנרתיקי ינשופים מ-ד-ל-י-ק-י-ם!!!!
ומגניב שעכשיו גם אפשר להגיב בבלוגספוט עכשיו
באמת אין סיבה להישאר בתפוז אה?

Lital Mordechai אמר/ה...

אמרתי לך שאת תותחית!
הצלחתי :) תודה!

אנונימי אמר/ה...

לא סתם מצחיק בטוב טעם ומכמיר לב, גם נותן כוח להתמודד עם המציאות שלנו . . .

הפיה לולית אמר/ה...

קשים חייה של האם העברייה. בכל זאת, אם הם רואים טלביזיה, חובה, אבל ממש חובה, לעשות משהו אחר בינתים.
יופי של ינשופים, ובהצלחה בהתעמלות!

אנונימי אמר/ה...

מקופלת לונדון את בחיי...הכי מצחיקה. את כותבת כל כך יפה את החיים של כולנו... לפחות את חלקם. נשיקות, חסרת לי בסוף השבוע. נשיקות יפעת קייטס

מטודי אמר/ה...

אני סמויה בדר"כ אבל היום הייתי חייבת להגיב ולו כדי לספר לך שצחקתי בקול רם כל כך עד שהערתי את בן הזוג בקצה השני של הבית... את כזו מוכשרת ומשעשעת ביותר! תודה לך על בוקר שהתחיל בחיוך גדול :-) והינשופים מתוקים ביותר! ואני לא משקרת. זה לא יפה! ;-)
שבת שלום מהילה

בעיקר פורמת אמר/ה...

כל מילה בסלע! גם אצלי התפתחה התאהבות סודית בתותית (ומה הפלא? יש לה רגלים משו-משו..)
נשיקות!

יעל אמר/ה...

את גדולה!! לא, לא מהסיבה שבגללה צריך להצר ולחטב היקפים כמו שאמרו לך ברישום אלא בגלל שפתרת לי את תעלומת התגובות לתגובות בבלוגר...! ענקית!
תודה על פוסט מצחיק.
ולגבי תותית - אצלי הקטנה מאוהבת בבוב הבנאי הגברי והמסוקס, אולי נכיר ביניהם?

טושטוש אמר/ה...

אני ממש נהנת לקרוא את הבלוג שלך (צוחקת כל הזמן)
וגם אני הולכת להתעמלות בערב (אומנם לי יש רק אחת ובגיל 4 חודשים), אבל איזה כיף זה השקט, הזמן לעצמך (רק בשביל זה שווה לצאת מהבית + הלהתחטב על הדרך :-) ).
אני חושבת שאם בעלך יוצא 3 פעמים בשבוע זה אומר שלך מגיע גם 3 פעמים... :-)

יעל - קונדסונים אמר/ה...

הנרתיקים מקסימים!

colargolet אמר/ה...

יה אללה שלך, איך את מספיקה גם ללכת להתעמלות? כל הכבוד.
הצוציקים שלך ממש מצחיקים (אצלנו זה נשמע הרבה יותר טרגי כשהקטן אומר לי "אמא, את בכלל לא מבינה אותי")
וכן, הצלחת לתעתע בי - נרתיקי הינשוף מהממים ונראים כאילו השקעת בהם מליון זמן :)

מור יעקובינסקי כץ - גיזרה פרטית אמר/ה...

אוי, את הורסת אותי מצחוק....
ולמרות כל הקיטורים, את עושה לי חשק לעשות עוד איזה ילד או שניים (רק נשאר לי לשכנע את הבעל החנון שלי, שלא מוכן לחשוב על זה עד ש"נסתדר כלכלית")
מתי את מוציאה ספר?

סאלי קוגן אמר/ה...

את הורסת ! הנרתיקים חמודים כל כך ! מתי יש לך זמן בכלל ???
בקשר לבלוג - כבר עשית לא ? תראי שמתחת לכל תגובה שמישהו השאיר לך יש לך אפשרות "השב"
אבל את בטח כבר הסתדרת : )

Tamar אמר/ה...

הוי, צחקתי כ"כ. בעיקר על ההתעמלות. וגרבי הניילון. לא נורא. ככה לומדים.
לנו השבוע היה את המירוץ המקומי ( ע"ע הפייסבוק שלי)והגדולים ואני רצנו מירוץ עממי של 2 ק"מ. אז היום אחה"צ השכן בא לבקר ולא האמין לי שרצתי 2 ק"מ עם הילדים. ואני שואלת: כמה בטטה אני נראית???
גם אצלנו תותית היא להיט בקרב בני ה 4, למרות שאנחנו בד"כ מקליטים אותה (כשהיא משודרת אנחנו משוטטים בחוץ עד שיחשיך). להקליט תותית. לאן התדרדרנו.
אין ספק שהפעוטות / התינוקות בחיינו הם שוס. שוס!
נשיקות 3>

בתיה אמר/ה...

הידעת- אם מלבישים לתותית גלימה שחורה היא יכולה להפוך לגיבור על. (אצלנו כל דמות פליימוביל עם גלימה מבלה את רוב זמנה בריחוף בידיו של הג'ינג'י).
עכשיו, כשאת גם הולכת לשיעור ספורט, אני בכלל מעריצה אותך לחלוטין.

מבסרט אמר/ה...

טוב, אולי אין אף גבר שקורא את הרשומות שלך, אבל יש את בעלי,
שאני קוראת לו בין פרץ צחוק אחד למשנהו: "בוא רגע, אתה חייב לקרוא את זה!,
היא פשוט מחוננת האישה הזאת!"
ואז הוא קורא (בספקנות) ומחייך לגמרי.
אז יש גם גברים...
וחוץ מזה אני אישה רעה, אז אני לא מגיבה אף פעם בבלוגים,
אבל עכשיו הייתי מוכרחה,
כי אני כ"כ, כ"כ נהנית!

עינת אמר/ה...

הרגת אותי לאט ובעדינות! תודה על אחלה בוקר, אחרי קריאת הפוסט הזה אני בטוחה שיהיה לי יום מיוחד מאד!!
נשיקות, עינת (קישקושיאדא)

ענבל אמר/ה...

טוב, כמיטב מסורת עדות פולניה אני חייבת לנזוף בך ולצטט את ביתי(שאף יותר פולנייה ממני)
זה לא הוגן (ככה זה הסלנג של בני 5 עכשיו) שאת מפרסמת פוסטים לעיתים כ"כ רחוקות...
יש אנשים שיושבים בשקט לבד בחושך ומזילים דמעות בציפייה...
וברצינות - איזה כיף לקרוא, מבחינתי את יכולה לקטר על כל יום בשבוע ואפשר גם להמציא ימים נוספים.איכשהו את מצליחה לעשות את הייאוש קצת יותר נוח.

אנונימי אמר/ה...

הצחקת אותי נורא וזה הכי טוב לדכאון יום א' שלא עבר לי מאז הצבא (וכבר עברו בערך 20 שנה מאז)
גם לבן שלי היתהתקופת תותית התקדמנו! בין בן10 לבייבלייד הוא משלים צפייה בווניקX ((((-:

אנונימי אמר/ה...

גם הילד שלי (בן 11 ;-)) שבר את היד, פעמיים!
פעם ראשונה כשקפץ ונחת נחיתה אומללה מהספה לפוף.
פעם שניה כשקפץ בצהלולים ושאגות "אמא אני קופץ באנג'י" כמובן שללא חבל רחמנא ליצלן מהנדנדה שהיתה בשיא גובהה בזמן הנדנוד בגינה.
ת'אמת מגיע לאמא שלו (קרי אני!) זה מה שאני עשיתי לאמא שלי!
את עוד תתגעגעי לימים שבנך יספר לך סיפורים במרווחים של 10 דקות בין משפט למשפט!
בני (זה בן ה-11) ב 10 דקות מספר לי את הארי פוטר 1,2.....7 וחוזר חלילה ועוד היד נטויה לסיפורים וחוויות נוספות. למה לדעתך, יש לדעתו כ"כ הרבה שעות ביממה????
כתיבתך נפלאה ומענגת ומעוררת מיד אסוציאציות אישיות...
הנרתיקים מתוקים מאוד.
שבוע טוב
אימוש5

אמא של ניבי אמר/ה...

מדהימה שכמוך! מאיפה יש לך זמן לכל זה? גם אצלך יש 24 שעות ביממה??
אני כל כך נהנית מהקריאה וממתינה כל פעם בציפייה לרשומה חדשה.
ממתינה בדריכות להמשך מעללי הקטנים... גדולים... והבעל כמובן!

סדנת סושי אמר/ה...

יופי של פרצופים

סושי לארועים אמר/ה...

משעשע

חתולי8 אמר/ה...

את ענקית! מצחיקה, חכמה ונפלאה! אני אוהבת את הפוסטים שלך מ א ד !!!!!
והינשופים נהדרים!
תותית.....

אנונימי אמר/ה...

כתבתי תגובה ארוכהההה. והסמארט שלי שהוא טמבל מושלם, נתקע והיא הושמדה....
נראה לך שאני זוכרת? זה היה לפני כמה ימים ואני כידוע אחרי לידה....
אז רק אגיד לך שוב שאת נפלאה. מצחיקה אותי עד דמעות ושאני חולה על הפעוט שלך....
הילה

mekoopelet אמר/ה...

קשתתתתת, אני מתגעגעת. נשיקות

mekoopelet אמר/ה...

התינוק לא מוכן לראות טלויזיה, כן גם אני אמא רעה שמדליקה לילדים שלה טלויזיה..ואף מצפה מהם לשבת ולצפות בה, לפחות חצי שעה ביום (באמת, מה כבר ביקשתי?), המשחק היחיד של אדון תינוק הוא אמא שלו, ואדון פעוט מוכן לראות רק בובספוג...שזה סיוט בפני עצמו...

mekoopelet אמר/ה...

אילת, תודה, כמה כיף לקרוא

mekoopelet אמר/ה...

לימור אהובתי, מסתבר שההתעמלות הפכה להיות הבילוי (היחיד) שלי... איזה עליבות...

mekoopelet אמר/ה...

ריבי, מה קורה איתך? מבטיחה שיהיו הרבה חוויות על התעמלות וחבלות (היית צריכה לראות אותי אתמול בשיעור אירובי, זה כלל גם חוויות וגם חבלות...ואפילו לא כלל את בעלי...).

mekoopelet אמר/ה...

איזה כיף לי, תודה

mekoopelet אמר/ה...

ציפי, כמה כיף לקרוא, תודה

אנונימי אמר/ה...

אין...אין עלייך- המציאות שלך (שלנו) הורסת אותי כל פעם מחדש כשהיא עוברת דרך המקלדת שלך....אם הייתי עורכת עיתון, הייתי נותנת לך טור קבוע!!!!
ליטל (מודיעין)

Dafi אמר/ה...

הפוסט הזה מתאים לי בדיוק בגלל שהוא כתוב בחלקים, כל פעם שיש לי כמה דקות אני קוראת "פרק"
וצוחקת מחדש. ועכשיו אני הולכת לבדוק איפה האופציה של התגובות בלוגר!

אנונימי אמר/ה...

ילדה יקרה שלי,
להפתעתי 2 בלוגים חדשים ואני אפילו לא ידעתי. כמובן שהתמוגגתי ונהנתי
מהתאורים שלך. את הורגת אותי במיוחד כשאת מתארת את עצמך ואני מתפקעת
מצחוק.
והילדים היקרים החמודים שלי, רק שיהיו בריאים. ואיזה עבודות יפות
כל הכבוד לך. יישרך כח.
נשיקות.........אוהבת...........אמא

עינת אמר/ה...

אני לא מגיבה מספיק, אבל תמיד נהנית לקרוא את חוויותייך המשעשעות - ואני יודעת מנסיון עד כמה הרבה מהן לא משעשעות בזמן ההתרחשות! את גורמת לי להסתכל באור מחודש ומחויך על ההתרחשויות בבית שלי ולזכור לקחת את הדברים קצת יותר בקלות (קשה. אבל... אולי אצליח... בפעם הבאה... :))
יום שני היום - שיעבור מהר ובקלות...
עינת

הדס אמר/ה...

את פשוט מצחיקה. את חייבת להוציא ספר ככה כמו שזה. בללי עריכה בלי כלום. זה מושלם. תקראי לו מחיי היומיום.. את נהדרת ואני מאוד אוהבת לקרוא אותך. :) הדס.

עדי אמר/ה...

אוי, גם אצלנו הוא מרכיב משפטים של שתי מילים המורכבים מלא+מילה נוספת (להלן: ורוד=לא סגול, שחור=לא כחול, וכו).
ומסכימה פה עם מאות הקוראות שטוענות ובצדק שלקרוא אותך זה כמו יום אביב על שלג הונגרי.

להקה לחתונות אמר/ה...

נחמד

מוסיקה חיה לאירועים אמר/ה...

יש יש יש

שולי אמר/ה...

את משהו מיוחד במינו וכל פוסט שלך גורם לי ולליבי לצחוק!!
שמייח אצלכם בבית וטוב שכך
נשיקות
שולי